החלטה בתיק בר"ע 467/08

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט ש' שטיין) מיום 7.5.08. מדובר בהחלטה שבה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה ליתן לה רשות להתגונן נגד תביעת פינוי שהגיש נגדה המבקש בסדר דין מקוצר.

בתביעה טען המבקש כי המשיבה, ששכרה ממנו חנות בעיר בית שמש (להלן - החנות), הפרה הפרה יסודית את הסכם השכירות, וזאת בכך ששיק שהעבירה למבקש עבור דמי השכירות לחודש יוני 2007 חולל, ובכך שלא העבירה לו שיקים עבור דמי השכירות לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2007. מנגד טענה המשיבה כי השיק שנמסר למבקש עבור דמי השכירות לחודש יוני 2007 חולל בגין סיבה טכנית, וכי היא לא הייתה מודעת לכך שחולל עד לאחר שהחלה ההתכתבות בין הצדדים בנוגע לטענת המבקש לביטול ההסכם. אשר לתשלום דמי השכירות עבור חודשים ספטמבר ואוקטובר 2007, המשיבה טענה כי עד חודש אוגוסט 2007 המבקש נהג להגיע לחנות על מנת לגבות את דמי השכירות. המשיבה הוסיפה כי גם הפעם הזאת היא הודיעה למבקש מבעוד מועד כי השיקים לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2007 מוכנים וכי ניתן לאספם מהחנות. משנמנע המבקש מלהגיע לחנות על מנת ליטול את השיקים, היא העבירה את השיקים, בחודש נובמבר 2007, לעורך דינה, על מנת שיסדיר את תשלום דמי השכירות. לדברי המשיבה, האחרון אכן ניסה לעשות כן, אך המבקש לא סיפק לו תשובות ברורות באשר לדרך שבו הוא מבקש כי התשלום יועבר לו, ובסמוך לאחר מכן, הגיש את תביעת הפינוי נשוא בקשה זו.

המבקש השיב לטענות אלו וטען כי האחריות להעביר את דמי השכירות במועד מוטלת על המשיבה, כי הוא לא היה חייב ליידע את המשיבה על כך שחולל השיק שנמסר עבור דמי השכירות לחודש יוני 2007, או להגיע לחנות על מנת לאסוף את דמי השכירות לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2007, וכי משנוכחה המשיבה כי לא הגיע לחנות לאסוף את השיקים, היה עליה לשלוח לו את השיקים בדואר רשום.

יש לציין כי לאחר הגשת התביעה, בחודש פברואר 2008, הפקידה המבקשת את דמי השכירות עד חודש אפריל 2008 בקופת בית המשפט.

בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי בשלב זה, על מנת שתינתן לה רשות להתגונן, על המשיבה להצביע על קיומה של הגנה לכאורית בלבד. בית משפט קמא הוסיף כי המשיבה עמדה בנטל האמור, שכן התרשמותו מהראיות היא כי המשיבה לא ביצעה פעולות או מחדלים מכוונים כלשהם שמטרתם הימנעות מתשלום דמי השכירות, ואילו דווקא המבקש פעל בחוסר תום לב וניסה לגרום להפסקת ההסכם מכיוון שסבר כי הוא אינו כדאי כלכלית.

המבקש לא השלים עם החלטת בית משפט קמא והגיש את הבקשה הנוכחית, במסגרתה חזר על עיקרי טענותיו כפי שנטענו לפני בית משפט קמא.

לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושקלתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כפי שציין בית משפא קמא, על מנת שתינתן לה רשות להתגונן היה על המשיבה להצביע על קיומה של הגנה לכאורית בלבד. בנסיבות העניין, קביעתו של בית משפט קמא כי למשיבה אכן קמה הגנה מעין זו מקובלת עליי.

קביעתו של בית משפט קמא לפיה המבקש נהג להגיע לחנות מדי פעם בפעם, במשך כל שנות ההסכם, שנחתם בשנת 2004, ועד חודש אוגוסט 2007, על מנת לגבות את דמי השכירות, היא קביעה עובדתית שלא ראיתי מקום להתערב בה. משנוצר נוהג מעין זה בין הצדדים, לא ראיתי מקום להתערב גם בקביעותו הנוספת של בית משפט קמא, לפיה המשיבה הייתה רשאית, לכאורה, לצפות כי דמי השכירות לחודשים ספטמבר ואוקטובר ייגבו באופן דומה. אכן, כפי שציין המבקש, העובדה שלא הגיע לחנות על מנת לגבות את דמי השכירות אינה פותרת את המשיבה מחובתה לשלם לו את דמי השכירות. ואולם, בית משפט קמא קבע כי המשיבה, לכאורה, אכן ניסתה לעשות כן, באמצעות בא כוחה, ואילו דווקא המבקש סיכל מהלך זה.

אשר לדמי השכירות לחודש יוני 2007, לא ראיתי מקום להתערב במסקנתו הלכאורית של בית משפט קמא לפיה אין באיחור שבהעברת תשלום זה למבקש, שלטענת המשיבה נבע כתוצאה משגגה, כדי למנוע מהמשיבה את האפשרות להתגונן מפני תביעת הפינוי. בהנחה כי השיק חולל מסיבות טכניות בלבד, וכי המשיבה לא הייתה מודעת לכך שחולל, אין לומר כי אין ממש, ולו לכאורה, בטענת המשיבה, לפיה היה על המבקש, שהמשיך לגבות ממנה דמי שכירות מספר חודשים לאחר מכן בדרך של הגעה לחנות, להסב את תשומת ליבה לכך שחולל השיק, ולאפשר לה לתקן את ההפרה תוך זמן סביר.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

הפיקדון יוחזר למבקש.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ב' באב, תשס"ח (3 באוגוסט 2008) , בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: